Muli Ben-Yehuda's journal

התחלנו את הבוקר בחדרי המלחמה של צ’רצ’יל. יעלי התחברה לדרמה העולמית. זאביק המתין בסבלנות. אהבנו במיוחד את החדר על צ’רצ’יל במזרח התיכון. גם אנחנו היינו פעם שלוחה זוטרה של האימפריה. מגמלים עברנו לברווזים בפארק סט. ג’יימס. התפצלות. אמא וזאביק לטייט בריטניה. זאביק צועד קדימה וסופר לאחור. זאביק רוצה הפעלה לילדים. אמא רוצה טרנר ורותקו. מאבק כוחות שסופו ידוע מראש. הטייט היה מעולה. הזוועה של הטייט לא תחזור כל עצמה. מסתדרים. זאביק גווע ברעב. לאמא אין אובר. קדימה לפאב. ההמבורגר נטרף. לא היה לו סיכוי. רוח הרפאים הביתית מאשרת. יום בלי לקנות לגו זה לא יום. טוב שהיו חסכונות. עברנו למדוד נפח לגו בקוב. אובר לדירה. הדירה גידלה בריכה. תודה למקרר.

אבא ויעל אצל הילד המקולל. מחזה בשני נצחים שממלא אולמות כבר שנים. חלום של יעלי מאז שהמחזה יצא. תמיד נחמד להגשים חלומות. גם אבא מגשים חלום. מוקה איטלקי, כורסא נוחה ומזגן עוצמתי. אחרי שעתיים וחצי יעלי ריחפה החוצה מהחלק הראשון. ארוחת ערב וחזרה לחלק שני. בית הקפה נסגר. יש אחרים. גם הם נסגרים. יש כיסא על המדרכה. כל אומות העולם צועדות בסך. בתשע וחצי יעלי מרחפת החוצה מהחצי השני. ההצגה היתה מעולה. השחקנים טעו פעמיים. לא טועים בדברי אלוהים חיים. זאביק ואמא מזמן במיטה. הקרב עם המקרר טרם הוכרע. הפשרה קטנה בשעת לילה זעירה. צועדים מסוהו חזרה לצ’לסי. 7 ק”מ של לונדון לילית. הוד, הדר, תהילה דהויה. שיכורים מחפשים ריגושים. אנחנו מחפשים למיטה. הגענו. המקרר עדיין לא עובד. זה יחכה למחר.

We started started the day at The Churchill War Rooms. Yaeli vibed with the world drama. Zeevik waited patiently. We were particularly fond of the “Churchill in the Middle East” exhibition. We, too, were once a faraway outpost of the empire. From camels we moved on to ducks at St. James’s. Splitting up. Mom and Zeevik to the Tate Britain. Zeevik moves forward and counts backwards. Zeevik wants to do “kid stuff”. Mom wants Turner and Rothko. A struggle, its outcome preordained. The Tate was awesome. The Tate was horrible, never again. Equilibrium is reached. Zeevik is starving. Mom cannot get an uber. Let’s go to the pub. The hamburger is devoured, it did not stand a chance. The pub’s local ghost approves. A day without new Legos is not a good day. It’s good we had some savings. We now measure Legos acquired by volume. Uber to the airbnb. The airbnb has grown a pool. The fridge be thanked.

Meanwhile, Dad and Yael are at Harry Potter and the Cursed Child. A show in two eternities that has been filling theater halls for years. Yaeli’s dream since it came out. It’s always nice to make dreams come true. Dad is also having a dream come true while Yael enjoys the show: Italian coffee, a comfortable arm chair, and a powerful AC. After two and a half hours Yaeli comes floating out of the first part of the show. Dinner and back for part two. The coffee shop is closed. There are others. They close too. There’s a chair on the sidewalk. Every nation of the world passes by. At nine thirty PM Yaeli floats out of part two. The show was awesome. The actors were wrong twice. You do not meddle with the words of God. Zeevik and mom have been asleep for awhile. The battle with the fridge rages on. A small defrosting in the wee hours of the night. We walk back from Soho to Chelsea. Seven kilometers of late night London. Majestic, faded glory. Drunks looking for thrills. We look forward to getting into bed. We have arrived. The fridge still does not work. It will wait for tomorrow.

קמנו במלון אחרי פחות מדי שעות שינה אבל מי סופר. ארוחת בוקר אנגלית קלאסית. ירקות זה לחלשים, האימפריה צועדת על בייקון, נקניקיות ושעועית. קדימה ללונדון רבתי! שעה וחצי באובר והגענו. הדירה שמצאנו באיירבנב בצ’לסי, בשיכונים. בלונדון אפילו לשיכונים יש שמות מספר של דיקנס. World’s Ends Estate. הדירה חביבה, יש מקום לכולם, אין מזגן. למארחת האלבנית קוראים לומטורי, שזה בעברית סעידה. המשפחה שלה חסידי אומות העולם. יש הרבה ספרים ומדף שלם של קוראן. לפתוח את המים החמים במקלחת פותחים את ברז החמים בכיור, כי למה לא. יש גם משהו לגבי הסוויץ’ של האור במקלחת אבל לא עקבתי. נסתדר. (לא הסתדרנו). משאירים את המזוודות ויוצאים. לונדון מחכה לנו.

תחנה ראשונה: חנות הלגו ב- Leicester Square. החנות בשיפוצים. קנינו ממתקים במקום. קדימה לחנות ספרים. Waterstones. חמש קומות. אפשר לעבור לגור פה. יעלי בגן עדן. אבא אמא וזאביק ממשיכים ל- Sotheran’s, ספרים עתיקים, כרזות עתיקות, ורוחות רפאים. אבא מתרגש לפגוש את אוליבר, מוכר ספרים ואושיית טוויטר. הלאה למדאם טוסו. ברחובות חם, לח, ומאובק. הגשם הלונדוני בשביתה. רצים להספיק להכנס בזמן. נכנסים בכניסה  של הביוקר עם כרטיסים של הבזול ואיכשהו אף אחד לא שם לב. אנחנו בפנים, קדימה להצטלם. קרח לאסקימוסים ותמונות עם בובות לשאר העולם. הילדים מתרגשים וזה מה שחשוב.

צהריים מאוחרים ומנוחה לרגליים בטאקו בל. זאביק מסמן וי. קדימה להמליז, חנות הצעצועים הגדולה. חמש קומות. ילדים צווחים וסניצ’ים מעופפים. קדימה לחנויות עתיקות. מפות עתיקות. סטפני המוכרת חביבה להפליא ונותנת לנו סקירה מקיפה על התעשיה. היינו קונים מפה אבל יש יותר מדי אפסים במחיר. המפות חיכו 400 שנה, יחכו עוד קצת. עוד חנות עתיקות. עצירת מנוחה בפארק מול גזע שחווה את עלייתה ושקיעתה של  האימפריה. יין וגבינות בשוק חביב בפינת רחוב לארוחת ערב. השולחן באלכסון והפרימיטיבו מטייל עליו. זה הוא, לא אנחנו (שיכורים). קניות בקו אופ לארוחת בוקר מחר ולדירה. האור במקלחת לא עובד. נתקלח בחושך? סעידה קופצת לסדר. לא דוחפים, לא מושכים, הסוויץ’ שבור אבל אם מכים בו קלות באצבע צרדה האור נדלק. קסם. חם ומזגן איין. רוח זה המזגן החדש. ויהי לילה, יום ראשון בלונדון עבר.

We woke up at the hotel after not enough sleep, but who’s counting. A classic English breakfast. Veggies are for the weak, the empire marches on bacon, sausages, and beans. Onwards to the city! An hour and a half in an Uber and we’re there. Our airbnb apartment is in a Chelsea estate. In London even estates have names from Dickens stories. World’s Ends Estate. The airbnb is neat, there’s room for everyone, but there’s no AC. Our Albanian host is called Lumturie, which in Hebrew would be Saida. Her family are Righteous Among the Nations. There are plenty of books and a whole shelf for the Quran. To run the hot water in the shower you run the hot water in the sink first, because why not. There was also something about the light switch in the shower, but I did not follow. We’ll manage. (We did not manage). We leave our suitcases behind and head out. London is waiting for us.

First stop: the Leicester Square Lego shop. The shop is undergoing renovations. We bought sweets instead. Onwards to Waterstones. Five floors. You could move in in here. Yaeli has died and gone to heaven. Mom, Dad, and Zeevik continue to Sotheran’s, antique books, antique posters, and ghosts. Dad is excited to meet Oliver, book seller extraordinaire and twitter personality. Onwards to Madame Tussauds. The streets are hot, humid, and dusty. The London drizzle is on a strike. We run to make it in during our allotted time slot. We enter through the expensive entrance while holding the cheap tickets and somehow no one notices. We’re in, let’s take photos. Ice for eskimos and selfies with mannequins for the rest of the world. The kids are happy and excited and that’s really all that matters.

A late lunch and rest for our aching feet at a Taco Bell. Zeevik crosses another item off the list. Onwards to Hamleys, the large toy store. Five floors. Screaming kids and flying snitches. Onwards to the antique shops. Ancient maps. Stephanie the sales person is very kind and gives us a comprehensive overview of the antique maps industry. We would’ve bought a map but there were too many zeros in the price tag. The maps have waited for 400 years, they can wait a bit longer. Another antiques shop. A short stop to rest at the park in front of a tree that has seen the rise and decline of the empire. Wine and cheese at a nice corner market for dinner. The table is slanted and the Primitivo goes a-walkin’. It’s the table not us. (Drunk). Shopping at the coop for breakfast tomorrow and then back to the apartment. The light switch in the shower does not work. Shower in the dark? Saida stops by to fix it. You don’t push, you don’t pull, the switch is broken but nudge it just right and the light comes on. Magic. It’s hot and there’s no AC. Sea breeze is the new AC. Let there be night, first day in London is over.

היום הגדול הגיע יום אחד מוקדם מהמתוכנן. האדם מתכנן ואיזיג’ט מבטלת את הטיסה, אז טסים יום קודם, אנגליה מחכה לנו. סגרנו הכל בעבודה, ארזנו מזוודות. אבא, מזוודה קטנה מלאה. אמא, מזוודה קטנה עם מקום לעתיקות. יעלי, 19 ק”ג של סטייל. זאביק, “זה בסדר אם לא אחליף בגדים שלושה שבועות? פשוט צריך מקום ללגו שאקנה”. אפסנו את הכלבים ויצאנו לשדה. שעתיים בתורים אבל מי סופר. שלוש שעות בגייט אבל מי סופר. הטיסה המריאה בחצי שעה איחור אבל מי סופר. המראנו! מחלקת קורונה זה פה. מי שיכל, ישן, מי שלא, ספר את הדקות וניסה למצוא תנוחה נוחה. אין כזו, לא שילמנו מספיק. נחתנו! אחת בלילה. מזוודה אחת הגיעה. שנייה הגיעה. שלישית הגיעה. רביעית, אין. יעלי בלחץ. מחכים. מחכים. מחכים. יש רביעיה! קדימה למלון. שתיים בלילה, מי סופר. אוטובוס או ברגל? אמור להיות קרוב. יאללה, טיול לילי רגלי בשדה התעופה. צועדים צועדים צועדים. הנה המלון. משום מה אין אור דולק, פנסי הרחוב והשלט של המלון כבויים. הרוח מייללת. “אבא, לא אמרת שישנים במלון רדוף רוחות.” אין איש בקבלה אבל יש חדרים. שלוש בלילה ולמיטה, אבל מי סופר.

The big day has arrived, one day earlier than planned. Man plans and Easyjet cancels their flight. So we flew one day earlier. The UK is waiting. We wrapped up things at work, packed our suitcases. Dad, a small but full suitcase. Mom, a small suitcase with plenty of room for antiques. Yaeli, 19 kgs of style. Zeevik, “is it OK if I wear the same thing for three weeks? I just need to leave room for all of the Lego I will buy”. The dogs are off to the doggy pension and we are off to the airport. Two hours in checkin and security, but who’s counting. Three hours at the gate, but who’s counting. The flight will take off thirty minutes late, but who’s counting. Takeoff! COVID ward is here. Those who can, sleep, those who cannot, count the minutes and try to find a comfortable posture. Can’t find any, we did not pay enough for it. We have landed! It’s one AM. One suitcase arrives. Second. Third. Fourth—no go. Yaeli is nervous. Waiting. Waiting. Waiting. We have a whole set of luggage! Off to the hotel. Two AM, but who’s counting. Airport shuttle or on foot? It’s supposed to be close by. YOLO, a midnight walk through the airport. Walking walking walking. Here’s the hotel. For some reason the street lights are off and the hotel sign and lights are off. The wind whistles. “Dad, you didn’t say we are sleeping at a haunted hotel”. There’s no one in reception but there are rooms. Three AM and off to bed, but who’s counting.